החלטה בתיק בר"ע 1632/06

זוהי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בראשון לציון (כבוד השופט א' אורנשטיין) מיום 26.3.06 בבש"א 5317/05 בת"א 6945/04, אשר קיבל את בקשת המשיבה לביטול פסק הדין שניתן נגדה בהיעדר הגנה (להלן: " ההחלטה").

1.                    רקע

(א)                ביום 11.10.04 הגיש המבקש נגד המשיבה תביעת פיצויים בגין הוצאת לשון הרע (להלן: " התביעה").

(ב)                 המשיבה לא הגישה כתב הגנה ולא הגישה גם בקשה למתן ארכה להגשת כתב הגנה, ובשל כך ניתן נגדה ביום 25.11.04 פסק דין בהיעדר הגנה ע"י כב' השופטת ד' גנות.

(ג)                  כשנה לאחר מתן פסק הדין, ביום 20.11.05, הגישה המשיבה בקשה לביטול פסק הדין וכן בקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה. בית משפט קמא קיבל את הבקשה וביטל את פסק הדין. מכאן הבר"ע.

(ד)                 הצדדים זומנו לדיון לפני, ובמהלכו לא ביקשתי את תגובת ב"כ המשיבה.

2.         החלטת בית משפט קמא

(א)                בית משפט קמא קבע, כי חרף העובדה שהמשיבה נהגה שלא כשורה שעה שלא הגישה את כתב ההגנה במועד ולא הגישה בקשה לביטול פסק דין תוך תקופת 30 הימים הקצובה בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: " התקנות"), אין בכך די כדי להוות שיקול בלעדי לדחיית הבקשה לביטול פסק הדין.

(ב)                בית משפט קמא קבע  שמחדלה של המשיבה לא נבע מזילזול או הזנחה, כי-אם מחמת עומס רב המוטל על המחלקה המשפטית ומחמת בלבול בין התביעה נושא הערעור לבין תביעה זהה שהוגשה על-ידי המבקש נגד מהנדס העירייה, במסגרתה הוגש כתב הגנה במועד.

(ג)                  בית משפט קמא ציין שהעובדה שעסקינן בתביעה לסכום בלתי קצוב בגין נזק שנוי במחלוקת וטעון הוכחה, מובילה להכרה, כי אין להסתפק אך בנטען בכתב התביעה וכי יש צורך בבירור הטענות ובהוכחתן בגיבוי ראיות. זאת בצירוף העובדה, כי הגנת המשיבה אינה נעדרת סיכוי לנוכח טענותיה, יש מקום לבירור התביעה כדבעי.

(ד)                בית משפט קמא קיבל את טענת המבקש, כי בתצהיר היועץ המשפטי לעירייה אין התייחסות לסיכויי ההגנה, אך קבע, כי הדבר אינו מתחייב, נוכח נסיבותיו הייחודיות של המקרה, משעסקינן בתביעה לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה - 1965 (להלן: " חוק איסור לשון הרע").

(ה)                בית משפט קמא קבע אף, כי ניתן לחייב את המשיבה בהוצאות תחת הצעד החמור של נעילת דלתות בית המשפט בפניה.

2.                    טענות המבקש

(א)                הבקשה לביטול פסק הדין לא הוגשה במהלך תקופת 30 הימים, אשר הותרה בתקנות, כי אם כעבור שנה מיום מתן פסק הדין. המבקש צירף לבקשתו שורה של אסמכתאות, מהן עולה, כי רק בהתקיים טעמים מיוחדים - תותר הארכת המועד להגשת כתב הגנה.

(ב)                 כתב התביעה הומצא למשיבה כדין והבקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה הוגשה בתום לב.

(ג)                  בית משפט קמא הסתמך על בש"א 3785/02 במסגרת פרשת ת"א (י-ם) 678/92 מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון נ' רולן בע"מ, תק-מח 2004(1) 1 (2004), אשר נסיבותיו שונות מהותית מנושא דיוננו ומעבר לה לא מצא כל אסמכתה אחרת.

(ד)                 ההסברים, אשר סיפקה המשיבה ואשר התקבלו על ידי בית משפט קמא, הופרכו על ידי המבקש: העומס במחלקה המשפטית אינו מהווה צידוק לביטול פסק הדין, באשר אין בכך בגדר סיבה המוכרת בתקנות ובפסיקה ואף המשיבה אינה משוכנעת בוודאות, כי זו הייתה הסיבה האמיתית להימנעותה מהגשת כתב הגנה במועד. גם הטעות המשרדית לה טוענת המשיבה, אינה מהווה סיבה מספקת להארכת מועד להגשת כתב הגנה.

(ה)                המשיבה ידעה, כי חברת הביטוח מטעמה סירבה ליטול על עצמה את ייצוגה בתיק נושא הבקשה, אך תחת הגשת כתב הגנה מטעמה, ביכרה להמשיך ולנסות לשכנעה ללא הועיל. התנהגות זו היא בבחינת רשלנות, הניתנת להוכחה אף באמצעות תכתובת עניפה בין הצדדים ובה מיידע המבקש את המשיבה בדבר קיומם של ההליכים המשפטיים והתקדמותם (ולרבות - מתן פסק הדין נגדה). כל ההחלטות אשר ניתנו הומצאו למשיבה אף ע"י בית המשפט בסמוך למועד נתינתן. מכאן שטענתה על בלבול בין התביעה הנ"ל לתביעה שהוגשה נגד מהנדס העירייה, אינה מחזיקה מים.

(ו)                  המבקש השהה את הליכי ההוצאה לפועל של פסק הדין, אשר הובאו אף הם לידיעת המשיבה על-ידי לשכת ההוצאה לפועל. המבקש אף כתב מספר מכתבים לגורמים שונים במשיבה בסוגיית ההוצאה לפועל של פסק הדין והדבר סותר את טענת אי-הידיעה והבלבול של המשיבה מניה וביה.

(ז)                  מניסיון העבר, המשיבה אינה מגישה בזמן כתבי הגנה לתביעות המוגשת נגדה, כבדרך שיגרה. הדבר אינו ראוי, בפרט כשעסקינן בגוף שלטוני וציבורי.